שמירה על הבטיחות בזמן טיפול בוואפרים באזורים כימיים
טיפול בוואפרים דורש כמות גדולה של חום, אך כשמניחים את המנורות ליד תחנות הניקוי הכימי, נוצרת בעיה. אדי החומרים הכימיים נמצאים בכל מקום, והדבר האחרון שרוצים הוא שניצוץ יהפוך את אזור העבודה לכדור אש.
לכן אנו משקיעים הרבה מאמץ באטימה ובהחזרת החום למקומו הנכון. זה לא קשור רק לחום – זה קשור גם לוודא שהחום נשאר בדיוק במקום שבו הוא אמור להיות.
חסימת הסכנות
הצבת מנורות בחדר מלא בחומרי ניקוי דליקים פירושה בעצם סכנה ממשית. אנו לא לוקחים את הסיכון הזה.
במקום זאת, אנו משתמשים באטימה הרמטית כדי להפריד את נקודות החיבור מהאוויר. אנו משתמשים בחומרי אטימה שלא נפגעים מאדי החומרים הכימיים. כך נמנעת הרס הבידוד של המערכת או קיום של מקצרים חשמליים.
טיפ קטן: ודאו שהמערכת מחוברת לקרקע. הצטברות של חשמל סטטי היא סכנה אמיתית באזורים אלו, לכן אל תוותרו על שלב זה.
העברת החום למקום הנכון
אם אין לכם מחזיר חום איכותי, אתם בעצם מבזבזים חצי מהאנרגיה שלכם לשווא.
אנו משתמשים במחזירי חום עשויים אלומיניום בעלי טווח תדרי גבוה, או מחזירי חום מצופים בזהב, כדי להחזיר את קרינת האינפרא-אדום לוואפרים. כך החום מופנה ישירות לוואפרים, והשאר של המערכת לא נחמם יותר מדי.
שימו לב למחזירי החום שלכם. אם הם נפגעים או יוצאים מהמקום הנכון, תראו “נקודות קרות” על הוואפרים, והטיפול בהם יהיה לא יעיל.
הפשרה: חום מול בטיחות
הבעיה היא שמנורות בעלות עוצמה גבוהה נהיות חמות מאוד. אף שהאטימה מונעת פיצוצים, היא גם גורמת לחום להצטבר סביב המנורה. אי אפשר פשוט להשאיר את המנורה לבדה – יש צורך במאווררים או מערכות קירור כדי להוריד את החום.
אם לא תטפלו בזה, האטימה תיהרס בסופו של דבר, והבטיחות שלכם תיפגע. אני תמיד ממליץ לבדוק את האטימה כל שישה חודשים. זה לוקח כמה דקות, אך זה עדיף מכישלון של המערכת ושבוע של עצירה בלתי צפויה.